<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תק"ע</h1>
<h2>דף כו:</h2>
אימר שותפי נינהו. ואם זה שמישמש נתייאש חבירו לא נתייאש שלא מישמש. ואפי' [אמר] קמייהו שמא באת ליד זה קודם שאמ' קמייהו ואפי' לחלקו של זה לא יועיל יאוש דהא באיסורא מיהא אתא לידיה שתי הידות ואין יאוש לשליש החפץ. וטעם רבינו אינו. איכ' דאמ' אמ' רבא אע"ג דלית ביה אלא שוה ב' פרוטות חייב להחזיר שהאחרים שלא (שימשו) [מישמשו] לא נתייאשו ומחל אחד מן השותפין חלקו לגבי חבירו מעיקרא לפי שפחות משוה פרוטה היה חלקו. והשנים שלא מישמשו מחלו זה לגבי זה ובאיסורא בא ליד המוצא. וכי אתמר דרב נחמן בשאין בה אלא (מ)שוה פרוטה דאותו שתפוס בה לא מחל מסתמא לגבי חבירו. ואם הם מחלו לו הרי מישמש ונתיאש. והם ג'. ופונדוק דלעיל ליכא למיתלי בשותפין דהא לא ראה וכיון דלא ראה (בנפולה) בנפילה איכא למימר (אקמייהו) [אמר קמייהו] טרם הלכו איש לדרכו.
